למה ללכת למשחקים של ברצלונה זה בזבוז זמן?

זמן קריאה משוער < 1 דקות

מי לא אוהב משחקי בית? זה מתחיל בהתארגנות בבית עם החולצה והצעיף. אחרי זה הנסיעה למגרש, כשלאט לאט מצטרפות עוד ועוד מכוניות עם אוהדים בצבעים הנכונים, חלקן עם צעיפים מעופפים מהחלונות, בחלקן דחוסים 5 גברים שלא ברור איך 3 מהם נכנסים במושב אחורי אחד כשכל אחד מהם לבוש בחולצה מעונה אחרת. החיפוש האינסופי אחרי חנייה ליד המגרש ובסוף מוצאים חנייה באדום לבן, שני גלגלים על המדרכה ושני גלגלים על הכביש. ההליכה למגרש שמתחילה בודדים, בודדים ודי מהר הופכת לנחיל בצבע אדום או צהוב או ירוק או כתום שקשה לזהות את הפרטים השונים בו. סיבוב האיסוף הקבוע עם החבר הקבוע שמאחר, הכניסה ברגל ימין לאצטדיון, המעבר דרך השורה הנכונה וכל המסורות שיעזרו לקבוצה לנצח. בסוף מתיישבים במקום הקבוע (או לא) והרעש של הקהל, המוזיקה והכרוז מתערבבים כשהקבוצה עולה לחימום. הקהל מתחמם ככל שהמשחק מתקרב וכששריקת הפתיחה מגיעה הטירוף כבר בשיאו.

למרות שאף פעם לא שאלתי אותם, אני די בטוח שגם השחקנים, המאמנים וכל מי שקשור לקבוצה אוהב משחקי בית. הרי מי לא אוהב לנצח? מחקרים רבים מראים שוב ושוב שבליגה ממוצעת משהו בין 45-50% מהמשחקים מסתיימים בנצחון בית, 30% בנצחונות חוץ ובין 20-25% בתיקו. כלומר, קבוצה מנצחת בממוצע פי 1.5 משחקים בבית מאשר בחוץ, נתון יוצא דופן באמינות ויציבות שלו בין מדינות, ליגות וסוגי משחקים. אבל המספרים האלו לא מראים את התמונה השלמה, כי מה קורה כשקבוצה מתחתית הטבלה פוגשת קבוצת צמרת בבית? ומה אם קבוצת הצמרת מארחת את קבוצת התחתית? האם זה אותו יתרון ביתיות? אז התשובה היא לא תמיד.

רוצים לקרוא עוד? הרשמו לניוזלטר למטה וקבלו תוכן אקסקלוסיבי בכל חודש ישירות למייל שלכם.