להיות לא צפויים

זמן קריאה משוער 3 דקות

מיד אחרי שהחתמנו את דיוגו ג׳וטה קלופ אמר בראיון שהוא יאפשר לנו להיות ׳לא צפויים׳ ושהשנה זה הדבר הכי חשוב כדי שנוכל לשחזר את הזכיות בשנתיים האחרונות. שתי הרכישות, גם של טיאגו וגם של ג׳וטה היו מונעות מהסיבה הזו, להביא שני שחקנים שמביאים משהו שלא היה בסגל בשנה שעברה (סיבה נוספת היתה הסדרי תשלומים משוגעים שבהם ליברפול צריכה לשלם רק 5 מיליון פאונד במזומן וכל השאר בתשלומים פרוסים ל-6 השנים הבאות). קלופ וגווארדיולה הם שני מאמנים שמאוד אוהבים להיות לא צפויים ולגרום לצד השני לנחש. גווארדיולה עושה את זה באופן אובססיבי כשהוא משנה את הטקטיקה שלו כמעט כל שנה ומזיז שחקנים לעמדות שונות ומכניס תנועות חדשות כל שנה. קלופ קצת יותר שמרני ולא משחק יותר מדי עם המערכים והתנועה בתוך המערך, מה שקלופ כן עושה זה להשתמש בשחקנים מאוד מגוונים. בסגל שלנו כמעט כל שחקן יכול לשחק לפחות בשתי עמדות, חוץ משחקני ההגנה והשוער. מספיק לראות את התפקידים השונים של בובי בארבע השנים האחרונות או התנועה של הנדו בין כל עמדות הקישור.
עם כל הרצון להיות בלתי צפויים, נראה לי שיש דבר אחד שקלופ לא התכוון אליו והוא הפך אותנו להיות מאוד מאוד לא צפויים, הפציעות. כמובן שיש פציעות של אוקס ושאק, אלי ועוד, אבל הפציעות של מאטיפ, ואן דייק ופאביניו גרמו לכך שקשה לדעת איזו ליברפול נראה משחקת. ליברפול משחקת משחק לחץ כשעד לפני שנתיים הדגש היה לחץ על הכדור ולגרום להגנות למסור כדורים לרוחב, לפני שנתיים התנועה של הלחץ התחילה להיות בסגירת קווי מסירה גם בשליש ההגנתי וגם בהתקפי. עכשיו אחרי שמאטיפ, ווד ופאביניו נפצעו, קשה מאוד ללחוץ באותה צורה בגלל שאין את ההגנה מאחורה.
רבות דובר על הקו הגבוהה של ליברפול ואיך הוא פגע בקבוצה בהפסד הקשה מאוד לאסטון וילה. הקו הגבוה מתבסס על שני בלמים מהירים (אפילו מהירים מדי, גומז פעם אחת חזר מהר מדי מול האריסון ולידס, בתמונה למעלה, מדי וילה וחיתוך למרכז של ווטקינס הוביל לשער, פעם אחת זה קרה גם אובמיאנג במגן הצדקה). עכשיו, צריך להגן על הקו הגבוה, ולא סתם אחרי המשחק מול שפילד קלופ לא היה מרוצה מההגנה שקו ההגנה קיבל, אז עכשיו, לקראת השבועיים הקרובים, צריך להיות בלתי צפויים ולחפות על ההגנה המאוד מאוד אחרת הזו. מה שבטוח, קלופ לא ישנה לגמרי את המשחק, אבל בהחלט צריך לעשות כמה שינויים טקטיים. אז מה אפשר לעשות?
הדבר הראשון כבר נעשה והוא המעבר ל4-2-3-1 מ4-3-3 שבעצם מכיל שני קשרים אחוריים שאחד באופן קבוע מגן על הבלמים והופך את ההרכב ל5-4-1 בהגנה (גם מאנה ובובי יורדים אחורה בהגנה). זה מצחיק, כי פעם קלופ השתמש במערך הזה כמערך התקפי ליצור שערים בעונה הראשונה ששאק היה וכדי להוריד את בובי יותר נמוך לעמדה של מספר 10 כדי ליצור מצבים. כרגע מדובר על מערך שמחפה יותר על הגנה, אבל כמו שראינו, הוא קצת תקוע בהתקפה כי הציוותים האפשריים של הקשרים כרגע הם הנדו-מילי-ג׳יני שהם לא הקשרים הכי יוצרים (ג׳יני עשה כמה גיחות נגד שפילד שהיו לא רעות), אולי כשטיאגו יחזור זה יעבוד יותר טוב.
אפשרות שניה היא לקחת את הקו יותר נמוך, אבל זה ייצור מרווח גדול מדי בין הקו הראשון לאחרון, מה שסביר להניח לא יקרה. לכן מה שאפשר לעשות זה קצת יותר לצופף את הקו האחורי ולהשתמש באחד המגנים יותר נמוך בהגנה. לדעתי בגלל זה אנחנו רואים טרנט פחות אפקטיבי לאחרונה. הוא מקבל כרגע הרבה משימות הגנתיות וכך גם רובו. במשחק נגד מיטיולנד, זה מה שקרה. הם למעשה תפקדו כבלם שלישי שמחפה וצמצמו את שלישיית ההגנה כשגומז משחק במרכז. מה שנשאר זה הכנפיים שמעט פרוצות משם הגיעו ההזדמנויות.
אפשרות שלישית ואולי הכי טובה, היא בכלל לייצר לחץ הרבה יותר מאחור. מתחילת העונה, קבוצות מנסות להעיף כדורים קדימה או לאגפים מולנו ולדלג על הקישור. הרבה פעמים, קשר של היריבה יורד אחורה לקבל כדור מאוד קרוב לקו ההגנה במרכז או באחת מהכנפיים ומשחרר כדור לשחקן שמנסה לשבור את קו ההגנה הגבוה. כשהקשר יורד אחורה, בדרך כלל אין עליו לחץ מהקישור שלנו שדואג לחפות על ההגנה ומי שצריך ללחוץ זה מאנה או סאלח שעסוקים בלחץ על הגנת היריבה. ברגעים האלו, אותו קשר יכול להתמקם ולכוון את הכדורים מעל הקישור וההגנה (זה קרה אינספור פעמים נגד ארסנל, לידס ואסטון וילה). מכיוון שהלחץ של ליברפול הוא בקווי המסירה ולא על השחקן, זה לא טבעי לשחקנים ללחוץ במקרה הזה, הבעיה היא שהקשר שיורד להעיף כדור, יוצר יתרון מספרי בחלק ההתקפי עם המסירה. לכן, כשההגנה פחות מהירה ופחות מתואמת, בעצם הלחץ על הקשר שיורד אחורה הוא שיכול לפתור את הבעיה. אז מה עושים? נשארים בהרכב של 4-3-3 כששני קשרים מקבלים הוראה לסגור אישית את הקשרים המרכזיים של היריבה ואז נוצר סוג של 5-2-2-1 עם קשר אחורי שנוסף כבלם קדמי, שני קשרים קדמיים ששומרים אישית על קשרים של היריבה ועוד שני שחקנים (בובי ומאנה בד״כ) שאחראים ללחוץ ואז לרדת לסגור בהגנה את הכנפיים. בצורה הזו, אופי המשחק שקלופ הנחיל לא נפגע ומצד שני, אפשר להאט את התקפות היריבה ולהוריד לחץ מההגנה.
סביר להניח שבמשחקים הקרובים נראה את ריס וויליאמס או נט פיליפס פותחים כבלמים בצד ימין והחלוצים של היריבה, שגם ככה מעמיסים את צד ימין בגלל טרנט את גומז בד״כ, יעמיסו שם עוד יותר. בהמשך לזה, סביר לא פחות שריס וויליאמס וטרנט יעשו טעויות כי הם צעירים ולמרות שטרנט היום ישחק את משחקו ה-100, יש לשניהם עוד הרבה מה ללמוד מבחינת הגנה וסגירות. לכן, אי אפשר לבקש מההגנה להיות אותו דבר והאחריות צריכה להיות על כל הקבוצה בסגירה של המסירות המוקדמות, כי ברגע שוויליאמס או פיליפס או בילי (אני בספק שהוא ישחק) יהיו באחד על אחד מול אגווארו או איליץ׳, אין להם הרבה סיכוי, לא כי הם לא טובים, אלא כי הם לא ואן דייק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *