!Punk rock ist nicht tot – סנט פאולי

זמן קריאה משוער 8 דקות מועדון הכדורגל של סנט פאולי (או סנקט פאולי כפי שמבטאים אותו בגרמנית Fußball-Club Sankt Pauli) הוקם בשנת 1910, אבל ההיסטוריה של המועדון מתחילה בעצם באמצע שנות ה-80, למה? כי אז האוהדים נכנסו לתמונה.

זמן קריאה משוער 8 דקות

מועדון הכדורגל של סנט פאולי (או סנקט פאולי כפי שמבטאים אותו בגרמנית Fußball-Club Sankt Pauli) הוקם בשנת 1910, אבל ההיסטוריה של המועדון מתחילה בעצם באמצע שנות ה-80, למה? כי אז האוהדים נכנסו לתמונה. 

סנט פאולי היה מועדון כדורגל קטן בשכונה קטנה הגובלת בצפונו של הנמל של המבורג, הנמל השני בגודלו באירופה והגדול ביותר בגרמניה. הנמל הוקם כבר במאה ה-13 והפך מהר מאוד להיות אחד הנמלים העמוסים והמרכזיים של צפון אירופה כשהוא מקבל מאות ואלפי יורדי ים בכל יום אשר מגיעים לעצירה קלה ומחפשים בילוי קליל וזריז. כך התפתחה שכונת סנט פאולי (ורחוב הריפרבאהן במיוחד) לאחד מאזורי הבילוי התוססים ביותר והשנויים במחלוקות ביותר הכוללים מועדונים, פאבים וכמובן, גולת הכותרת עבור יורדי הים, בתי זונות ומועדוני חשפנות, מעין סדום ועמורה של המבורג.כמו נמלים רבים באירופה, הנמל של המבורג היה תחת הפגזה כבדה של בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה והשכונות שמסביב, נפגעו לא פחות, אבל המוניטין של סנט פאולי כאזור בילויים לא. במהלך שנות ה-60 האזור התפתח ועבר שינוי מהותי מאזור של זנות לאזור של תת-תרבות של בני נוער ממעמד בינוני-גבוה ואירח הופעות של להקות שוליים מכל אירופה. אחת הלהקות שהגיעה לאזור, היו הביטלס בתחילת דרכם. שם בהמבורג הם קיבלו את התספורת המפורסמת שלהם, השתפשפו בהופעות וגם התחילו לחשוב על התחלת ההקלטות שלהם.

לצערו של האזור, התקופה הזו לא היתה ארוכה במיוחד ובשנות ה-70 חזרה תרבות הזנות וחיי הלילה לרחובות סנט פאולי והשכונה התקבעה כשכונה עם תרבות שוליים פעילה מאוד ומוניטין של הפקרות והוללות. הידרדרות השכונה בשנים אלו גרמו לירידת מחירים של הנדל״ן שבשילוב עם היותה של סנט פאולי אזור של תרבויות שוליים, התפתחה שם תת-תרבות פאנק מאוד ענפה בשנות השבעים. תרבות הפאנק שצמחה במקביל באנגליה, ארה״ב וגרמניה של שנות ה-70 הייתה תרבות אנטי ממסדית ואנרכיסטית הבזה לתרבות המיינסטרים ותפיסה שמאלנית רידקלית היוצאת נגד הקפיטליזם והחומרנות. במילים אחרות, אפשר לתאר את שכונת סנט פאולי של שנות ה-70 כמקום בו תת תרבות פאנק, זנות, בתים נטושים, הריסות והוללות שלטו ברחובות. על רקע התקופות האלו והשכונ הזו התקיים מועדון הכדורגל של סנט פאולי על מי מנוחות בליגות המקומיות או בשיאו בליגה הגרמנית השנייה עם קהל צופים של 2000-3000 אוהדים למשחק, עד שהגיעו אמצע שנות השמונים, אז הגיעו הפאנקיסטים שהשתלטו על השכונה ועל מועדון הכדורגל.

סנט פאולי של שנות ה-70 הייתה שכונה מאוד לא נעימה למגורים, מה שהוביל לכך שיותר ויותר בניינים בשכונה עמדו ריקים כשהעירייה רואה אותם כמטרדים ומנסה למכור אותם ליזמי נדל״ן. מנגד עמדו פאנקיסטים שהתיישבו באזור ונאבקו בעירייה. בשנת 1981 דרכם של הפאנקיסטים ושל מועדון הכדורגל של סנט פאולי הצטלבו. באותה שנה, התקיימה מסיבת רחוב שלאחריה נכנסו חבורה של פולשים (או squatters באנגלית, רובם גם היו פאנקיסטים…) לשורה של בניינים רייקים ברחוב האפאנשטראסה (Hafenstraße) שבשכונה. באותה התקופה בהמבורג (ופרנקפורט) הלכה והתחזקה התנועה של פולשים כתנועה חברתית שהייתה נכנסת לגור באופן לא חוקי בבניינים כדי למנוע את מכירתם לאיילי נדל״ן. הסקווט בהאפאנשטראסה לא היה שונה. העירייה ניסתה בהתחלה לפנות את הפולשים באלימות, אבל בגלל הבחירות העירוניות שנערכו ב-1982, הושג הסכם שהפולשים יוכלו להשאר בבניינים עד 1986 כל עוד הם מטפלים בתשתיות שלהם (העירייה סיפקה להם תקציב של 260 אלף מארקים, בערך רבע מיליון אירו במונחים של היום). ב-28 באוקטובר 1986, לאחר שפקעה תקופת ההסכם מול העירייה, הגיעו כ-500 שוטרים לפנות את הפולשים מהבניינים. השוטרים הוציאו את הפולשים בכוח וזרקו את כל הריהוט והאוכל שהיה במקום לרחוב. האגדה מספרת שבאותו היום בדיוק התקיים משחק של סנט פאולי וכשאוהדי הקבוצה ראו את המשטרה והמהומה בדרך למגרש, הם עצרו בגופם את השוטרים ועזרו לפולשים. מאותו היום, קבוצת הפולשים שאופיינה באופי שמאלני-רדיקלי, אנטי-ממסדי והייתה מאוד אנטי פשיסטית, גזענית והומופוביה, התחברה למועדון והמועדון התחבר אליה.

ככל הנראה הסיפור האמיתי הוא קצת פחות רומנטי ומדבר על ניצול של מצב מבחינת המועדון והנטייה האנושית של רובנו לרצות להיות חלק מקהילה גדולה יותר עם סמלים, דגלים ומקום להתאסף באופן קבוע. כל אלו נענו בצורה מושלמת על ידי מועדון כדורגל שהיה מאוד שולי וקטן עד אותו היום. התנועה של שמאלנים רדיקלים לרובע של סנט פאולי מצאו קבוצת כדורגל קטנה שאינה קשורה לממסד ובלי יותר מדי מסורת. בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה, בחלק מקבוצות הכדורגל התפתחו קהלי אוהדים ימניים וחלקם אף פשיסטים. מבחינת סצנת הכדורגל בהמבורג, הקבוצה הימנית הייתה מועדון הספורט של המבורג (או Hamburger SV או HSV) שלא באה בחשבון מבחינת הפולשים השמאלנים. לכן הקירבה הגיאוגרפית וחוסר ההיסטוריה היוו קרקע פורייה לחיבור. 

הרדיקלים האנטי-פשיסטים, שגם אהבו כדורגל כנראה, התחילו להגיע לאצטדיון בכל יום שבת או ראשון למשחקים גם כמקום התכנסות וגם כמקום לאהדה וסמליות. מאותו רגע המועדון השתנה לפי האוהדים והאוהדים התחילו להשתמש במועדון כדי לייצג אותם ולהפיץ את הבשורה. תוך כמה שנים בודדות, המועדון אימץ הזהות האנטי-פשיסטית והאוהדים מצאו מקום שבו יוכלו להביא לידי ביטוי את הזהות שלהם בכל העוצמה, בלי חסמים ועם מאבקים רבי עוצמה. למעשה, זירת הכדורגל, אשר מאפשרת הרבה פעמים התבטאויות והתנהגויות שבכל מקום אחר יתפסו כלא לגיטימיות, היוותה קרקע פורייה להתפתחות וחיזוק הזהות של הפאנקיסטים של סנט פאולי. 

כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1988, עלתה סנט פאולי לראשונה לליגה הבכירה בגרמניה, מה שעזר לחיבור של אלפי דיירי השכונה האחרים לקבוצה. באותה תקופה כבר החיבור של האנטי-פשיסטים (Antifa בקיצור) לקבוצה היה בלתי ניתן להפרדה וכך למעשה נוצרה קהילת האוהדים סביב סנט פאולי, אותה קהילת אוהדים שהביאה איתה זהות ברורה אנטי ממסדית, אנטי פשיסטית, אנטי הומופובית, אנטי גזענית ואנטי מסחור של הכדורגל. למעשה, סנט פאולי הייתה הקבוצה הראשונה שחוקקה ב-1991 חוקים שאסור לשיר שירים גזעניים או לשאת סמלים נאציים באצטדיון שלה כחלק מיוזמת האוהדים, דבר מאוד יוצא דופן לכדורגל בגרמניה של תחילת שנות ה-90.

החיבור בין האנטיפה (Antifa) והקבוצה כל כך בלתי נפרד ובא לידי ביטוי בכל מיני דרכים. הדוגמה הראשונה והמרכזית אולי לחיבור בין האוהדים לקבוצה ולדרך שבה הקבוצה לוקחת יוזמות של האוהדים והופכת אותם למציאות, היא סמל הקבוצה. למועדון הכדורגל של סנט פאולי יש סמל מועדון משעמם עם עיגול, שנת הקמה והטירה של המבורג, אבל אם תעשו גוגל סנט פאולי+סמל (עדיף באנגלית) כנראה שתקבלו די למעלה בתוצאות תמונה של שתי עצמות וגולגולת. שתי העצמות והגולגולת הפכו לסמל הבלתי פורמלי הרשמי של סנט פאולי ואם תגיעו לאצטדיון (שבדרך כלל מלא עד אפס מקום), תראו דגלים עם הסמל הזה, לא פחות מאשר עם הסמל הרשמי של הקבוצה. הקשר בין הקבוצה לשתי העצמות והגולגולת הוא מאוד פשוט. הסמל הזה כמובן מזוהה עם פיראטים וכמובן שהאסוציאציה של פיראטים הוא פורעי חוק ואנטי ממסדיים. בדרך לאחד מהמשחקים בשנות ה-80, אחד הפאנקיסטים העונה לשם דוק מבאוסה (Doc Mbause), אוהד וזמר בלהקת פאנק מקומית, ראה דגל כזה זרוק והחליט לשים אותו על מקל מטאטא או סתם איזה מוט ברזל (לפי עדות שלו, הוא בעצמו לא זוכר) וללכת איתו למגרש. הסמל תפס עד כדי כך שהפך למותג ובאופן אירוני, הפך לסמל המסחרי של המועדון ומעטר את רוב החולצות והאביזרים שהמועדון מוכר. כך ממחווה אקראית של אוהד עם הרבה מאוד משמעות, סנט פאולי קיבלה סמל חדש. 

אבל הקשר בין המועדון והקבוצה לאוהדים, לא מסתכם רק במחוות שיצרו מסורות וסמלים, היחסים האלה חיים ונושמים והאוהדים מחייבים את המועדון לנהל אג׳נדה חברתית שלא קשורה לכדורגל ובאותה נשימה מאוד קשורה אליו ולקהילה שהוא ייצר. בשנת 2012 ברחו כמה אלפים של פליטים מהאי למפדוזה (Lampedusa) שלחופי טריפולי ממלחמת האזרחים הלובית. אותם פליטים הגיעו לאיטליה שנתנה לכל אחד 500 אירו וכרטיס רכבת לכל יעד שירצו באירופה. 300 מאותם פליטים הגיעו להמבורג ו-80 מצאו מחסה בכנסיה של המבורג. בהתחלה העירייה עזרה לפליטים, אבל בחורף של שנת 2013, היא החלה לנסות לגרש אותם מהעיר. בתחילת אוקטובר 2013 שוטרים שהסתובבו בשכונה עצרו כל אדם בעל צבע עור שחור שראו כדי לאתר את פליטי למפדוזה. קבוצת האולטראס (התאגדות של אוהדים ׳שרופים׳) של סנט פאולי החלו למחות (באלימות ולא באלימות) כנגד המשטרה ולארגן משמרות מסביב לכנסייה כדי למנוע משוטרים להכנס לתוכה. במהלך התקופה הזו האוהדים דרשו מהמועדון להוציא הודעות בגנות המשטרה ותמיכה בפליטים וכך עשה. ביום שישי 25 באוקטובר, לאחר משחק של סנט פאולי (נגד SV Sandhausen שנגמר בתיקו 0-0) יצאו האוהדים להפגנת ענק מהאצטדיון שנכחו בה כמעט 10,000 אוהדים (הערכות בלבד). בסופו של דבר הפליטים קיבלו הכרה, נשארו בהמבורג ואף הקימו קבוצת כדורגל בתמיכתו של המועדון שנותן לה להשתמש בתשתיו שלו. הקבוצה משחקת כרגע במשחקי ידידות נגד מועדוני אוהדים כחלק מהמלחמה בגזענות.

זו רק דוגמה אחת לפעילות החברתית שהאוהדים לוקחים על עצמם וגורמים לקבוצה לקחת אג׳נדה פוליטית-חברתית-ערכית. הרשימה למטה, היא רשימה קצרה של חלק מהפעילויות מתחילת שנות האלפיים של פרויקטים שהאוהדים והקבוצה קידמו בהמבורג ובכלל:

  • כינוס בלונבורג (Lüneburg) בשם 'פעילים כנגד נאצים' (2010).
  • יום הזיכרון 'זכור לעתיד' (‘Remember for the Future’) לציון יום השנה לשחרור אושוויץ (2010).
  • טורנירים אנטי-גזעניים וביניהם גביע העולם האלטרנטיבי בזמן שגרמניה אירחה את גביע העולם הרשמי ב-2006.
  • פרויקט KiezKick שהוקם בשנת 2002 ועוסק באימונים ופעילויות חינוכיות-חברתיות בנושאים חברתיים, אתניים ומגדריים (זכה בפרס השילוב (Integrationpreis) של המבורג) (2006).
  • זכייה בפרס שגרירי הסובלנות שהוענק במשותף על ידי שרי הפנים והמשפטים הגרמניים (2007).
  • סיוע הומניטרי לעובדי כפייה בבלארוס (2007).
  • Viva con Agua, פרויקט לקידום גישה למי שתייה נקיים במדינות מתפתחות. (זה הוא אחד הפרויקטים הגדולים ביותר שיצאו מסנט פאולי).

הזליגה הזו בין המועדון לאוהדים והאוהדים למועדון כל כך יוצא דופן ולא רק עוזר להגדיר את זהות האוהדים כשמאלנים, אנטי פאשיסטים ופעילי זכויות אדם, אלא גם מעודד שחקנים לקחת חלק בפרויקטים חברתיים. אם תשאלו את אוהדי סנט פאולי מי הוא השחקן הגדול ביותר אי פעם ששיחק במועדון, סביר להניח שלא יאמרו את שמם של רודיגר ונצל (Rüdiger Wenzel) או פרנץ גרבר (Franz Gerber) שהעלו אותם ליגה והם הכובשים המצטיינים של המועדון. כנראה שגם לא יורגן גרונאו (Jürgen Gronau) שמעולם לא עזב את המועדון והיה אחד השחקנים הנאמנים ביותר. רוב האוהדים ידברו על וולקר איפיג (Volker Ippig), שוער ששיחק בקבוצה משנת 81 עד 93. כמובן שאיפיג היה שחקן כדורגל לא רע וגם שוער טוב, אבל הוא נחשב לשחקן האהוד ביותר משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שהוא היה אחד מהפולשים והדיירים של האפאנשטראסה ואילו השנייה היא שבאמצע הקריירה שלו, הוא החליט לעצור הכל ולנסוע להתנדב בניקרגואה ולהיות חלק מקבוצה שבנתה בית חולים מקומי. איפיג למעשה מגלם באדם אחד את המהות של המועדון והאוהדים, הוא המודל לחיקוי שכל אוהד של סנט פאולי רוצה להיות, קודם אדם ערכי שמאמין בזכויות אדם ואחר כך, שחקן כדורגל.

סנט פאולי היא לא רק קבוצת אוהדים כמו שאנחנו מכירים מברצלונה או הפועל קטמון למשל. במועדונים האלו לאוהדים יש מניות, הם בוחרים את הדירקטוריון וההנהלה מתוך קבוצת האוהדים וכך מנהלים את הקבוצה. בהחלטות גדולות, מתקיימות בחירות דמוקרטיות בקרב כלל האוהדים שיש להם מנייה וכך הן מתקבלות. החלפת מאמן או קניית שחקן לא נחשבת להחלטה גדולה, אבל נאמר חיבור לקבוצה אחרת בגלל מצב כלכלי או פשיטת רגל של הקבוצה השנייה, היא החלטה גדולה (הפועל אוסישקין נדרשה לכך בזמנו). אצל סנט פאולי כל אלו קורים, אבל בגרמניה הסיפור הזה די סטנדרטי בגלל מה שקרוי חוק ה-50+1. בקצרה החוק מגן על רכישה של קבוצות ע״י איילי הון ואומר שבכל מצב על חברי הקבוצה להחזיק ב-50% ועוד אחוז אחד מהקבוצה. כך שלרוב הבעלות של קבוצות היא קולקטיבית ולא פרטית ואין בעלים אחד בלבד לקבוצה. אז אצל סנט פאולי, יש לאוהדים נציגות בהנהלה, אבל זה לא עוצר שם. האוהדים משתמשים במועדון כפלטפורמה לעשייה חברתית ולוחצים על המועדון לנקוט עמדה בנושאים שונים שהם נלחמים עליהם ברמה הערכית. הזהות הקולקטיבית של האוהדים היא הזהות של הקבוצה ולא להיפך. 

יש עוד המון סיפורים על העשייה החברתית והמהפכנית של אוהדי סנט פאולי סביב ובעזרת המועדון. יש לא מעט הפגנות אלימות מאוד ודרכי מחאה אגרסיביות שבהן נקטו כדי לקדם את האג׳נדה שלהם. לא מדובר על שמאלנים נחמדים, אלא על שמאלנים רדיקלים עם אג׳נדה ברורה שמוכנים ללכת עד הסוף בשבילה, גם אם זה אומר לתקוף שוטרים ולזרוק חזיזים לעבר המגרש. די לראות את הסרט הזה שמספר על הדרבי מול HSV כדי להבין את אופי הדברים. 

זה נכון שיש משחקים שצרובים בזיכרון של האוהדים בין אם הנצחון 1-0 בדרבי של שנת 2011 באצטדיון של HSV או הניצחון בשנת 2002 על באיירן מינכן 2-1 במילרנטור (האצטדיון הביתי של סנט פאולי) אבל הזהות הקולקטיבית של האוהדים נבנית לא רק על בסיס הזכרונות האלה. הסיפורים סביב הכדורגל עוזרים לחזק את החיבור של קבוצת האוהדים, אבל הזהות המקורית (הפרימורדיאלית או הקמאית) של האוהדים קשורה לאג׳נדה החברתית, לשמאלניות, לאנטי-גזענות, לפאנקיסטיות ולמהפכנות. רועי סיני, שכתב דוקטורט על סנט פאולי, מספר שהזהות כל כך פוליטית שאוהדים שמצאו לעצמם קבוצות מהפכניות אחרות, עזבו את המועדון ואת האהדה לסנט פאולי. הוא מספר על חברה בארגון האולטראס של סנט פאולי שנסעה ליוון, בילתה שם כמה חודשים עם פעילים פוליטיים והחליטה לעזוב את ארגון האוהדים של סנט פאולי כי היא מצאה מסגרת אחרת של פעילות פוליטית. או שהוא מספר על אחד מאוהדי סנט פאולי שניגש אליו ושאל אותו מדוע הוא צופה במשחקים של המונדיאל בטלוויזיה, כשענה לו שהוא אוהב כדורגל, האוהד של סנט פאולי נותר ללא מילים ולא הבין מה העניין לראות כדורגל שאין לו הקשר פוליטי. יש ברחבי העולם מעל ל-200 מועדוני אוהדים של סנט פאולי שמחזיקים בזהות הרדיקלית של האוהדים ותומכים במועדון, אבל בעיקר רואים את הכדורגל כפלטפורמה מהפכנית. אגב, הסקווט בהאפאנשטראסה בסוף קיבל אישור והכרה רשמית מהעירייה בשנת 1995 שאיפשר לפולשים להשאר ולגור שם כדיירים לכל דבר וכמו שזה נראה דינו של הסקווט הוא כדינו של המועדון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *